איגוד הכדוריד
"ההחלטה נכונה וטובה מבחינת חולון וגם עבורי"
המרכז הניגרי פטריק אובינה הוא כנראה השחקן הזר עם הוותק הגדול ביותר בקבוצת ספורט ישראלית, בטח שאת 11 עונותיו בישראל הוא עשה בקבוצה אחת - במועדון הכדוריד של חולון. אמש, בחולון קיבלו החלטה להשאיל את אובינה לקבוצה אחרת, לאחר שבמועדון מימשו את מכסת הזרים. זו הייתה החלטה לגמרי לא קלה, בטח כשהבחירה הייתה צריכה להיעשות בינו לבין חברו ושותפו לדרך, פיליפ קאלו המקשר הניגרי, שיפתח את עונתו העשירית בחולון.
 
אובינה וקאלו למעשה לא פתחו את העונה, ונשארו בניגריה מסיום העונה שעברה. לפני מספר שבועות הם נחתו בארץ, ובחולון היו צריכים לבחור - מאחר שהשוער הבוסני המצטיין מירזה הסליץ' והמקשר הסרבי מילוש סאביץ' חתומים ושיחקו בשורותיה בחודשים האחרונים. פציעה של קפטן הקבוצה בראל לנציאנו הובילה לכך שבחולון היו חייבים שחקן למרכז ההגנה, והבחירה נעשתה בקאלו.

אובינה מבוקש על ידי לפחות שתי קבוצות, מכבי ת"א שם משחק גם חברו המקשר הניגרי אני אובינה (אין קשר משפחתי ביניהם), וע"י מכבי קרית מוצקין. הוא צפוי כאמור להמשיך לשחק בישראל, ויו"ר חולון טוביה יוגב מבהיר כי קיים סיכוי שהוא ישוב למועדון בעונה הבאה.
 
אובינה, שהגיע לחולון בגיל 19, חווה עימה המון לאורך השנים, ירידות ועליות ליגה, הגעה היסטורית לגמר גביע המדינה, ואת המסע המופלא של הקבוצה בעונה שעברה שנפסק בחסות הקורונה. כעת, בגיל 30 הוא מוכן לאתגר חדש, ומבהיר: "אני לא מופתע מההחלטה. זו הסיטואציה, ומקצועית - הם צריכים יותר את פיליפ מאשר אותי. המצב היה ידוע לי לפני שחזרתי מניגריה, שלא נוכל להיות 4 זרים בקבוצה, אבל אני מסתכל על ההחלטה הזו גם כטובה עבורי. ללכת אחרי כל כך הרבה שנים למועדון אחר, לאתגר חדש - זה משהו שגם אני צריך. כך שזה טוב עבורי. זה יגרום לי לעבוד יותר קשה כדי לחזור לסטנדרט הגבוה שאני מציב לעצמי".

אובינה ממשיך: "במי אני בוחר? אולי אלך למוצקין, אולי למכבי ת"א. נראה. אני יודע שיש עוד קבוצות שצריכות אותי. אני רוצה להרגיש את האתגר החדש. אני מאמין שהדברים יתבהרו ממש בקרוב".
 
 
איך אתה מסכם את התקופה הארוכה בחולון?
 
"זו הייתה תקופה מיוחדת ומדהימה. היו לי יחסים יוצאים מן הכלל עם כל מי ששייך למועדון. אני מאוד אוהב את העיר, וזה הרגיש לי לגמרי משפחה חמה ותומכת. התקופה ששיחקתי בחולון היא בהחלט יוצאת דופן עבור שחקן זר. נשארתי בחולון לאורך כל השנים האלו כי אני אוהב מאוד את המועדון. לשחקן זר מאוד חשוב להרגיש שגם אוהבים אותו חזרה, ולאורך השנים האלו הרגשתי שמקבלים אותי כישראלי לכל דבר ולא כזר.

"כשבאתי לישראל הייתי בן 19. זו הייתה הרגשה מדהימה לצאת מניגריה. הייתי שחקן נבחרת ניגריה, אבל זה לא היה קל בהתחלה. עשיתי את ההתאמות. לקח לזה זמן, וכמובן שהצבתי לעצמי סטנדרטים להתקדם גם לרמות גבוהות יותר. אפשר לומר שהרגעים הטובים ביותר שלי בחולון הם אלו שבהם הרגשתי כבן משפחה. היינו בליגה שנייה, עלינו, ירדנו, אבל השנים האחרונות היו מדהימות. הדברים נבנו והתחברו. הגענו לגמר הגביע, עשינו מסע אדיר בעונה שעברה. בנינו דרך. כן, הסוף של העונה שעברה היה מאכזב, אבל אין מה לעשות - הקורונה עצרה הכל. בסופו של דבר החלום שלנו לא התממש, ומאוד רציתי להיות שותף לתואר אליפות או גביע המדינה עם חולון. זה קצת אכזרי, אבל צריכים להמשיך.

"זה באמת לא סטנדרטי להיות כך כך הרבה שנים במועדון אחד, אבל כשיש לך שותפים כאלו לדרך, כשנאבקים יחד, שאחד תומך בשני, שדואגים לעזור לך לפתור כל בעיה - זה עושה את התקופה הזו לבלתי נשכחת. זו הסיבה שלפני הכל נשארתי בחולון כל כך הרבה שנים, ונתתי עבורה את הלב".

 

 
אני מתאר לעצמי שיצא לך לשוחח עם פיליפ קאלו על ההחלטה, בכל זאת - הוא הפרטנר הכי קרוב אליך ועוד שיחקתם יחד 9 עונות. איך הוא מרגיש?
 
"הקשר עם פיליפ באמת מיוחד. שיחקנו 9 עונות בישראל, אבל קודם לכן גם שיחקנו בניגריה במסגרת הנבחרות. כשבאתי הייתי לבד, ואח"כ הוא הצטרף. הוא שחקן ובחור טוב, והתמזל מזלי שיש אחד כמוהו לצידי. הוא אח לכל דבר, וכן לא קל לו עם הסיטואציה הזו. ידענו שזה יכול להיות אחד משנינו. אני מרגיש שקצת עצוב לו, אבל אנחנו בסופו של דבר מקצוענים. אולי נחסר אחד לשני על המגרש, אבל ישראל מדינה קטנה - ובין אם אשחק במוצקין או בתל אביב - אני אמשיך להיות לצידו - כך שאנחנו לא עושים מההחלטה הזו ביג דיל".
 
עד כמה מתסכל שאחרי כל כך הרבה שנים בישראל, כשאתה רואים ספורטאים מענפים אחרים שחלקם גם קיבלו אזרחות או מעמד כלשהו כישראלי, אתה עדיין במעמד של זר?
 
"מאוד רציתי לקבל תעודת זהות ישראלית. אפשר לומר שזה היה החלום שלי, ולצערי זה לא אפשרי. אני מרגיש הרבה יותר ישראלי מאשר הרבה שחקנים זרים אחרים ששיחקו כאן. השחקנים בחולון ובכלל בכל הליגה רואים בי כישראלי, ולא כזר מניגריה. בטוטאל אני עוד מעט 12 שנה בישראל. במועדון שלי וכל האנשים מסביב תמיד נתנו לי להרגיש בבית. חבל, כי גם היה לי לאורך השנים חלום לשחק בנבחרת ישראל. מצד שני, אני רק בן 30 ויש לי עוד כמה שנים טובות לשחק - אולי יהיה לזה גם 'האפי-אנד'".
 
לסיום, חזרת לאחרונה מניגריה, שם שהית מספר חודשים, איך התמודדת בתקופת הקורונה?
 
"המצב בניגריה קשה. הכל שם סגור כבר 9 חודשים. זה לא קל להתרחק מאנשים, זה לא קל לתפקד בכל התקופה הזו, אבל אני מקווה שמתחילים לראות את האור".

כאמור, בחולון שמתמודדת על מקום בבית העליון - יכולים לפחות לנשום קצת לרווחה, אחרי שלצד חזרתו של פיליפ קאלו כזר השלישי של הקבוצה, וחזרתם של שחקני נבחרת הנוער בפרויקט בפורטוגל - אור ממן, אור לוי ואלון שולמן - למאמן ניסים פלח יש עכשיו יותר מרחב תמרון ועומק איכותי, בטח לאחר הפציעה והחסרון של הקפטן בראל לנציאנו.

לחולון מצפים 3 משחקים מכריעים, מול הפועל ראשל"צ, משחק השלמה בדימונה, ומשחק במחזור ה-13 מול בני הרצליה, שיכול לקבוע בסופו של דבר על המקום בבית העליון או התחתון. כל זה בפרק של שבוע אחד - בתקווה שליגת ווינר תשוב להיות משוחקת כבר ביום שישי.
ספונסרים1ספונסרים2ספונסרים4 - גיבובהסופנסרים5 - אאוטדורמולטןoryzn