איגוד הכדוריד
"אשדוד החזירה לי את הניצוץ, בוער לי להתחיל"
צילום: חגי ליברמן, הדר ואן קולא
 
ולדי קופמן היה חתום על אחד המעברים המעניינים של הקיץ, מהאלופה הנוכחית מכבי ראשל"צ לאלופה היוצאת הפועל אשדוד, שתהיה התחנה הרביעית בקריירה העשירה של מרכז נבחרת ישראל לשעבר (ששיחק בקרית מוצקין, מכבי ת"א ומכבי ראשל"צ). תהיה גם התחנה הראשונה שהוא ילבש אדום, אחרי קריירה שלמה ששיחק בצהוב.
 
קופמן מסכם פרק של 4 עונות במכבי ראשל"צ, במהלכן הוא היה שותף לזכייה בתארים, סיפק רגעים גדולים, צבר חוויות, וגם רגעים שייזכרו כטראגים במושגי הספורט, פציעות קשות לצד המהלך האחרון והחטאה קובעת בחצי גמר הפליאוף מול הפועל ראשל"צ.


 
"מתסכל, שפציעה לא תלויה בך, ומצד שני זה מחזק ומחשל, כי אתה עובד יותר קשה ויותר קשה. אף אחד לא הבטיח שדברים יבואו בקלות, זה מכשולים שספורטאי צריך לצאת מהם מחוזק". קופמן
 
"לפני הכל, אני רוצה לומר תודה ענקית לראול סרוגו, שגרם לי ולכל השחקנים במכבי ראשל"צ להגשים חלום ולהיות מקצוענים. אני לא חלמתי שאוכל להתפרנס מכדוריד, לקום בבוקר, ללכת לאימון לקבל את כל המעטפת, והכל תיקתק וזה לא מובן מאליו", פותח קופמן את הריאיון.

"איך אני מסכם את התקופה הזו מקצועית? עשינו דברים יפים. לצד זה היו גם אכזבות. ההחטאה שלי במהלך האחרון בחצי גמר הפליאוף עדיין יושבת לי בראש. כמובן העונה שאיבדנו את האליפות לאשדוד, אחרי שהיינו כל כך דומיננטיים. לצד הפספוסים, היו שתי אליפויות וגביע המדינה, ועדיין, יכולנו להוציא יותר מהקבוצה בתנאים שקיבלנו. למדתי על בשרי, שאליפות לא נקנית בכסף או בתנאים – אלא מוכרעת על המגרש בהרבה מלחמה ולב".
 
וקופמן ממשיך: "ועדיין – זו תקופה נהדרת שלא אשכח אותה בחיים, כי הייתי כאמור מקצוען. אעדיף לשכוח את הפציעות שהיו מאוד מתסכלות, כי אני אחד שעובד מאוד קשה ובעל מודעות לגוף שלי, ומה שקרה - שהפציעה השנייה נבעה מהפציעה הראשונה, והראשונה הייתה בכלל התנגשות מקרית בסוף אימון עם אלדר שיקלושי. קרעתי את הרצועה. אח"כ חזרתי מוקדם מהצפוי כדי לעזור לקבוצה. הקרבתי את הגוף שלי, ובגמר עוד פעם נפצעתי. זה מתסכל, שפציעה לא תלויה בך, ומצד שני זה מחזק ומחשל, כי אתה עובד יותר קשה ויותר קשה. אף אחד לא הבטיח שדברים יבואו בקלות, זה מכשולים שספורטאי צריך לצאת מהם מחוזק".
 
הקשר עם מכבי ראשל"צ כאמור הסתיים ("הגענו למבוי סתום, ולא הסתדרנו"). קופמן בדק הצעות ("הייתי מאוד קרוב להפועל ראשל"צ"), ובמהלך הקורונה הוא אף שקל פרישה ממשחק ("נפלו לי אסימונים, וכבר הייתי בדרך החוצה").
 
אז הגיעה הצעה מאשדוד, לחוזה לשנתיים, וקופמן מדגיש: "הם הצליחו להחזיר לי את הניצוץ. היום אני מרגיש עד כמה בוער לי להתחיל. אולי הייתי באיזור נוחות באופן מסוים. אולי במועדון טיפה שבע. אולי הורדתי רגל מהגז, למרות שאני תמיד עובד קשה. שינוי זה טוב, וזה מרגיש לי מרענן. מבחינת האנשים והמערכת, עד עכשיו הם הוכיחו את כל מה שרציתי שיקרה. הם הראשונים שחזרו לעבוד, הם הראשונים שהביאו את הזרים, הם הראשונים שבנו את הקבוצה, והם מכוונים גבוה. אני שמח שהכל נסגר בינינו ובזמן קצר".

 

"אשדוד למדו, שכאשר אתה רוצה להיות הכי טוב אתה חייב לרצות לנצח את הכי טובים, ואנחנו היינו הכי טובים. הם הצליחו בסופו של דבר. ניצחו אותנו בגמר, ולדעתי כיום מדובר בשני המועדונים הכי טובים בארץ". קופמן באדום
 
 
 
אשדוד די שינתה את פניה בסגל. מה אפשר לצפות ממנה? וכמובן מה היא ממך?
 
"אני חושב שדאבל היא לא מילה גסה. שהגעתי לאימון הראשון, מטבע הדברים אחרי מכבי ראשל"צ ומכבי ת"א, העמדתי את הציפיות בפרופורציה. אני יכול לומר שאני מופתע ורק לטובה. הכל מתבצע. המועדון מאוד מאוד מסודר ומקצועי. דואגים לשחקנים שירגישו הכי בנוח. הם הבהירו שרוצים תארים, ושאני פוגש את המחויבות והרצון של השחקנים – אז מדובר במועדון רעב.
 
"מעצמי אני מצפה להביא את הניסיון. הקבוצה עצמה די מאוזנת ואיכותית. הביאו את יותם טל, את עומר גרא, את גיא קורדובה ואותי. שחקנים עם ניסיון לקבוצה שבונה לעצמה גם מסורת. יש תלכיד מאוד טוב שיכול להצליח, כולל השחקנים מבית, צעירים ו-ותיקים יותר, כולל הזרים. החבר'ה שהגיעו מחוץ לא באים על תקן של כוכבים, אלא לעזור למערכת בכל מה שדרוש. זה מה שאני מצפה מעצמי, להוביל על המגרש ומחוצה לו. לעזור לצעירים. להיות יד ימינו של אולג בוטנקו במגרש. כל מה שהקבוצה תצטרך ממני אני שם".
 
אפשר כבר לזהות אצלכם עמדת מפתח השנה?
 
"כן, אני מתאמן עם טומיסלאב סטויקוביץ'. הוא ניצח אותנו בגמר פליאוף. הוא היה ה-MVP. כאשר התחלתי להתאמן איתו הבנתי עד כמה הוא משמעותי באשדוד ובכדוריד הישראלי. האקס פקטור יהיה לדעתי השוער השני מילוש רגיצ'יץ'. הוא סגנון שונה מטומא. ברגע שטומא יצטרך דקות מנוחה – אנשים יבינו שהוא ברמה לא פחות טובה. שניהם זרים. לא ילדים, אבל באים עם רעב אדיר לאימונים. הם מבקשים שתזרוק להם בסוף כל אימון. יפה לראות את זה. אנחנו מאוזנים כמעט בכל העמדות. יש כמובן את גאבור לנגהאנס שהיה שובר שיוויון כששיחק מולנו. יש למה לצפות".
 
זה מעניין להביט על המעבר הזה, גם בהקשר של היריבות שנבנתה בין אשדוד למכבי ראשל"צ בשנים האחרונות.
 
"בהחלט, אומנם דרבי זה דרבי, אבל ללא ספק אשדוד היא כוח עולה בכדוריד הישראלי בשנים האחרונות. היו לנו משחקים וסדרות קשוחות. בשנה הראשונה הסדרה הוכרעה על חודו של שער, ומשם התחילה היריבות. לדעתי הם הרגישו קצת מקופחים, והם לקחו את זה למקום טוב. להיות יריבה עיקשת, אבל מאוד ספורטיבית. כנראה שאשדוד למדו, שאתה רוצה להיות הכי טוב אתה חייב לרצות לנצח את הכי טובים, ואנחנו היינו הכי טובים. הם הצליחו בסופו של דבר. ניצחו אותנו בגמר, ולדעתי כיום מדובר בשני המועדונים הכי טובים בארץ".
 
איך אתה רואה את הליגה, כשתחזור כמובן, אחרי חודשים רבים ללא משחק, שחקנים שיצאו לאירופה. שחקנים אחרים שפרשו. צעירים שיקבלו הזדמנויות.
 
"הליגה לדעתי תהיה חלשה יותר, בגלל הכמות של השחקנים הדומיננטים שעזבו – לחו"ל ואחרים שפרשו. צריך לראות את הזרים החדשים שיגיעו, אבל בגלל שהתקציבים ירדו – אני לפחות מצפה לרמה פחות טובה. למען האמת, קשה לצפות בגלל כל אי הוודאות שמתלווה בתקופה הזו.
 
"מנגד, יש הזדמנות להרבה חברה צעירים, ואני מקווה שהם יבואו לטרוף את המגרש כדי להעלות את הרמה של הליגה ושל כולנו, גם בהסתכלות לשנים הבאות. הם רואים עכשיו 11 ליגיונרים, יש להם לאן לשאוף, אם הם רוצים לצאת לאירופה. זה יכול גם לתרום לעתיד של נבחרות ישראל. אני מאמין מאוד בשחקנים הצעירים הישראלים, ומקווה שהם באמת ייקחו את ההזדמנות שנוצרה".

 

העידן היום הוא שונה, אתה שולח מייל עם וידיאו, ועונים לך לבוא למבחנים. אולי פעם גם פחות האמנו בעצמנו. היום החבר'ה מאמינים שהם שווי כוחות לשחקנים בחו"ל ובעיני זה יפה מאוד"
 
 
הזכרנו את היציאה של שחקנים לליגות נחשבות באירופה. איך זה מרגיש לך, כפספוס?
 
"קצת קינאה חיובית. אני מאוד מפרגן להם, וגם בקשר עם רובם. אני לא חושב שבתקופה שלי זה היה רלוונטי. לא הייתה אז את החשיפה של היום. לא היה את הפרויקט בגרמניה. זה לא היה קרוב אז. אני עוד מעט בגיל 33, וכשהייתי צעיר בכלל לא שידרו משחקים. הפרויקט בגרמניה פתח את כל הקלפים. העידן היום הוא שונה גם, אתה שולח מייל עם וידיאו, ועונים לך לבוא למבחנים. אולי פעם גם פחות האמנו בעצמנו. היום החבר'ה מאמינים שהם שווי כוחות לשחקנים בחו"ל ובעיני זה יפה מאוד".
 
מבין כל הליגיונרים, מי לדעתך עשה את ההתקדמות הגדולה ביותר?
 
"מבחינת אפגרייד, יואב למברוזו בעיני. אני זוכר אותו בגיל מאוד צעיר, בנוער של רחובות. אמרתי שהוא יהיה משהו אחר, אבל להגיד שציפיתי שיגיע לרמות האלו של ליגה ראשונה בצרפת? לא. יש לו רגליים זריזות, הבנת משחק. אני גאה בו מאוד. השני שפרץ עם כל החבילה, זה  לדעתי ליאור גורמן. הוא עשה התקדמות אדירה. כל השאר, פשוט נולדו עם זה. קח למשל את שניר נציה, תמיד אמרתי לו באימונים – אתה לא מבין מה יש לך בידיים. האמנתי בו מהיום הראשון, גם כשהוא היה בצל של רסקו סטויקוביץ' ועומר גרא. באימון אתה מגלה באמת את השחקן, והוא פשוט מפלצת. זה היה עניין עד שזה יפרוץ. מבחינת שניר השמיים הם הגבול. הוא תותח".
 
אומנם חתמת לשנתיים באשדוד, אבל לפני כן ציינת ששקלת פרישה. יש גם מחשבות על היום הבא?
 
"כן, אני עדיין קצת מזוכיסט ורוצה להישאר בענף ולגדל דורות של שחקנים. אני כל כך אוהב את הכדוריד. התחלתי הכל בגיל 7. שמתי בצד את הלימודים, את המשפחה, הצבא. אני כן רוצה להישאר בענף. אני יודע שברגע שלא אהיה שחקן יהיה קשה להתפרנס מזה, אבל אני בנאדם מאוד מאמין. אני מאמין שאמצא את עצמי מגדל דורות של שחקנים ומשתלב בתפקיד כלשהו. אני אוהב לעבוד עם ילדים. אני 12 שנה כבר מאמן ילדים. וזה נותן הרבה סיפוק. המון. לא פחות ממשחק".
ספונסרים1ספונסרים2ספונסרים4 - גיבובהסופנסרים5 - אאוטדורמולטןoryzn